<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' אמור</h1>
<h2>דף כב:</h2>
לא יטמא בעל בעמיו [ויקרא כ"א]. מת"ל לפי שנאמר לאמו ולאביו לאחיו ולאחותו מטמא להם בין כשרים ובין פסולים. יכול אף לאשתו מטמא לה בין כשרה בין פסולה ת"ל לא יטמא בעל [וגו'] יש בעל שמטמא ויש בעל שאינו מטמא. הא כאיצד מטמא לה לאשתו כשרה ואינו מטמא לאשתו פסולה. בעמיו בזמן שעושין כמעשה עמיו. ולא בזמן שפרשו מדרכי ציבור. להחלו. נהג במנהג הזה הרי הוא חולין. יכול יהא חולין לעולם ת"ל בעמיו להחלו. כל זמן שהיא עמו חולין. פירש הרי הוא בקדושתו.
ולאלו שבעה מטמא להן [דכתיב [ויקרא כ"א] כי אם לשארו הקרוב אליו] לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו ולאחותו ואמר מר שארו זו אשתו. כמו שכתוב באשתו שארה כסותה ועונתה (שמות כ"א) מלמד שהכהן מטמא לאשתו. ואם עבר ונשא גיורת או גרושה או חלוצה שאין ראויות לכהונה אסור להטמא להן שנאמר לא יטמא בעל בעמיו היינו אשתו. אלא יש בעל שמטמא ויש בעל שאינו מטמא. הא כיצד מטמא הוא לאשתו כשרה ואין מטמא לאשתו פסולה. לאמו ולאביו ככתבן לבנו ולבתו אע"פ [שהם] ממזרים מטמא להם כמו ששנינו ובנו לכל דבר. ולאחיו אפילו ממזר מטמא לו. כמו ששנינו ואחיו לכל דבר חוץ ממי שיש לו [אח] מן השפחה ומן הנכרית ובלבד אחיו מן האב שראוי ליורשו כבנו. מה בנו שהוא יורשו אף אחיו שהוא יורשו. ולאחותו הבתולה כמו שפרשנו למעלה.
<h2>דף כד.</h2>
גרושה [ויקרא כ"א] אין לי אלא גרושה חלוצה מנין ודין הוא. ומה אם הגרושה שהיא מותרת לחזור למגרש פסולה מן הכהונה. חלוצה שאסורה לחזור לחולץ א"ד שתהא פסולה מן הכהונה. צרה תוכיח שהיא אסורה לחזור לחולץ וכשרה לכהונה. הפרש. גרושה עשה בה מעשה וחלוצה עשה בה מעשה. ואל תוכיח צרה שלא עשה בה מעשה. אם נפשך לומר. ואשה לרבות את החלוצה. יכול אף הצרה תהיה פסולה מן הכהונה ת"ל ואשה גרושה מאישה שגרושיה ע"י איש ולא ע"י אשה.
<h2>דף כט:</h2>
כי אם לשארו [ויקרא כ"א]. אין שארו אלא אשתו שנאמר שאר אביך היא (שם י"ח) הקרוב לא הארוסה. אליו לא הגרושה. לאמו מת"ל ולאביו. מה אמו [שהיא] שמחללת הוא מטמא לה. אביו שאין מתחלל כל שכן. אלו כן הייתי אומר מה אמו בידוע אף אביו בידוע. אביו חזקה מנין ת"ל לאביו. או אלו נאמר לאביו ולא נאמר לאמו הייתי אומר אביו שהוא חזקה מטמא לו. אמו שהיא ודאי אינו דין שיטמא לה. אלו כן הייתי אומר מה אביו שאינו [מתחלל] אף אמו שאינה מתחללת. אמו שנתחללה מנין ת"ל ולאמו. יאמר לבנו ולבתו מת"ל לאמו ולאביו מה בנו ובתו שאינו חייב בכבודן הרי מטמא להם. אביו ואמו שחייב בכבודן אינו דין שיטמא להן. אלו כן הייתי אומר לבנו ולבתו יכול בנו ובתו הנפלים ת"ל לאביו ולאמו מה אביו ואמו בני קיימא אף בנו ובתו בני קיימא יצאו בנו ובתו הנפלים שאינן בני קיימא. יאמר לבנו מת"ל ולבתו לפי שיש בבן מה שאין בבת ויש בבת מה שאין בבן. הבן אביו מחייב בו מצות למולו ולפדותו ללמדו תורה וללמדו אומנות ולהשיאו אשה. מה שאין כן בבת והבת זכאי במציאתה ובמעשי ידיה ובהפרת נדריה. מה שאין כן בבן לפי שיש בבן מה שאין בבת ובבת מה שאין בבן צריך הכתוב לומר לבנו וצריך הכתוב לומר לבתו. יאמר לאחיו ולאחותו. מת"ל לבנו ולבתו. מה באחיו ובאחותו שאינן מחייב בהן מצות הרי הוא מטמא בנו ובתו שחייב בהן מצות אינו דין שיטמא להם. אילו כן הייתי אומר לאחיו ולאחותו יכול לאחיו ולאחותו מאמו ת"ל לבנו ולבתו שהוא יורשן אף אחיו ואחותו שהוא יורשן. יצאו אחיו ואחותו מאמו שאינן יורשן. יאמר לאחיו מת"ל ולאחותו. שאילו נאמר לאחיו ולא נאמר לאחותו הייתי אומר בין קטן ובין גדול. אף אחותו בין קטנה בין גדולה ת"ל ולאחותו הבתולה הקטנה ולא גדולה. או אלו נאמר ולאחותו ולא נאמר לאחיו הייתי אומר מה אחותו קטנה ולא גדולה אף אחיו קטן ולא גדול ת"ל ולאחיו בין קטן ובין גדול.
ואשתו ארוסה אינו מטמא לה דכתיב [ויקרא כ"א] כי אם לשארו. ושארו זו אשתו וארוסה לאו שארו היא. וכך שנה ר' חייא בר אסי אשתו ארוסה לא אונן ולא מטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מטמאות לו. וזה שאמר לא מטמאת לו אינו כן. אלא מטמאת לו שלא אמרה תורה אלא בני אהרן ופרשו חכמים [סוטה כ"ג ע"ב] בני אהרן ולא בנות אהרן. א"כ למה שנה לא מטמאת. לפי ששנה לא אוננת ולא מטמאת. והלכה מטמאת לו.
<h2>דף מג:</h2>
ואשתו ארוסה אינו מטמא לה דכתיב [ויקרא כ"א] כי אם לשארו. ושארו זו אשתו וארוסה לאו שארו היא. וכך שנה ר' חייא בר אסי אשתו ארוסה לא אונן ולא מטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מטמאות לו. וזה שאמר לא מטמאת לו אינו כן. אלא מטמאת לו שלא אמרה תורה אלא בני אהרן ופרשו חכמים [סוטה כ"ג ע"ב] בני אהרן ולא בנות אהרן. א"כ למה שנה לא מטמאת. לפי ששנה לא אוננת ולא מטמאת. והלכה מטמאת לו.
<h2>דף ס.</h2>
ולאחותו הבתולה [ויקרא כ"א] פרט לאנוסה ולמפותה. או יכול שאני מוציא מוכת עץ ת"ל אשר לא היתה לאיש. שהויתה בידי איש ולא שהויתה בדבר אחר. הקרובה. לרבות את הארוסה. אליו. לרבות את הבוגרת. לה יטמא מצוה לא רצה מטמאין אותו בעל כרחו. מעשה ביוסף הכהן שמתה אשתו בערב [פסח] ולא רצה להיטמא לה ודחפוהו חכמים וטמאוהו בעל כרחו. לה יטמא. מטמא הוא על הודאי ואינו מטמא על הספק.
<h2>דף סא:</h2>
אשה זונה וחללה [ויקרא כ"א]. ר' יהודה אומר זונה זו אילונית וחכ"א אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות. רא"א פנוי הבא על הפנויה שלא לשום אישות עשאה זונה. ואין הלכה כר' אליעזר. וחללה. איזו היא זו. שנולדה מן הפסולים.
<h2>דף סז:</h2>
העובר והיבם והאירוסין והחרש ובן תשע שנים ויום אחד פוסלין ולא מאכילין. ספק שהוא בן תשע שנים ויום אחד. ספק הביא שתי שערות ספק לא הביא. נפל הבית עליו ועל בית אחיו ואין ידוע איזה מת ראשון צרתה חולצת ולא מתיבמת. העובר הזה כיצד הוא אם בת כהן לישראל הוא פוסל לה שנאמר [ויקרא כ"ב] כנעוריה פרט למעוברת. ואם בת ישראל לכהן הוא אין מאכילה ילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל. והיבם כיצד אם בת כהן לישראל הוא פוסל לה מן ושבה אל בית אביה פרט לש"י. ואם בת ישראל לכהן הוא אין מאכיל. קנין כספו אמר הכתוב וזה קנין של אחיו הואי. והאירוסין אי בת כהן לישראל הוא פוסל לה שהרי [קניא בהויה ואי בת ישראל לכהן היא לא מאכיל לה משום דלעולא. [ס"ח ע"א] והחרש אי בת כהן לישראל פסיל לה שהרי] קנאה בתקנת חכמים. ואם [בת] ישראל לכהן הוא אינו מאכיל לה. קנין כספו אמר הכתוב וזה אינו בן קנין. ובן תשע שנים ויום אחד. אם ודאי בן תשע שנים ולפסול אפילו קטן פוסל. ואם להאכיל אפילו גדול אינו מאכיל אמר אביי בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו [היה אפשר לומר] הואיל ומן התורה קנאה מאכילה. נלמד ממנה שאע"פ שקנאה אין מאכילה עשו ביאת בן תשע שנים כמאמר בגדול מה מאמר בגדול אינו מאכיל אף ביאת בן תשע שנים אינו מאכיל. אמר לו רבא א"כ סוף המשנה ששנינו ספק שהוא בן תשע ספק שאינו בן תשע אם ודאי תשע אינו מאכיל ספק לא כ"ש. אמר רבא בן תשע שנים ויום אחד מאותן פסולים ששנינו בן תשע שנים ויום אחד גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי כותי נתין חלל וממזר שבאו על הכהנת ועל הלויה ועל הישראלית (שפסולה) [שפסלוה] והרי מששנה בסוף המשנה אם אינן ראוין לבא בישראל הרי אלו (פסולין) [פוסלין] מכלל שראשה של משנה בשאין פסולים הוא. ותירצו חכמים ראש המשנה. פסולי קהל. וסופה פסולי כהונה.
<h2>דף סט:</h2>
האונס והמפתה והשוטה לא פוסלין ולא מאכילין. ואם אינן ראויין לבא בקהל הרי אילו פוסלין. כיצד [ישראל] הבא על בת כהן תאכל בתרומה. עיברה לא תאכל. נתחתך העובר שבמעיה תאכל. [כהן] הבא על בת ישראל לא תאכל בתרומה. עיברה לא תאכל. ילדה תאכל. נמצא כחו של בן גדול משל אב. שנו חכמים בתוספתא [פי"א הי"ג] שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשיהם פטורות מן החליצה ומן היבום. (העובר) [העבד] פוסל משום ביאה ואינו פוסל משום זרע. כיצד בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל וילדה הימנו בן [והלך הבן ונכבש על השפחה וילדה הימנו בן ה"ז עבד. היתה אם אביו בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה. בת כהן לישראל תאכל בתרומה. ממזר פוסל ומאכיל. כיצד בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל וילדה הימנו בת והלכה הבת ונשאת לעבד או לנכרי וילדה הימנו בן] ה"ז ממזר. היתה אם אמו בת ישראל לכהן (לא) תאכל בתרומה. [בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה) וזאת לדעת ר"ע שאמר יש ממזר מחייבי לאוין. אבל (הלוים גר) [הלכה גוי] ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר בין בפנויה בין באשת איש.
<h2>דף פד.</h2>
בריך. כך שנו חכמים במשנה יש מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן. כהן שנשא את אלמנה ויש לו אח כה"ג. כשר שנשא כשרה ויש לו אח חלל. ישראל שנשא ישראלית ויש לו אח ממזר. ממזר שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן. ואלו מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן כה"ג שקדש אלמנה ויש לו אח כהן (גדול) [הדיוט] או כהן הדיוט כשר שנשא חללה ויש לו אח חלל. ישראל שנשא ממזרת ויש לו אח ממזר. ממזר שנשא בת ישראל ויש לו אח ישראל מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן. ואילו אסורות לאלו ולאלו. כה"ג שנשא אלמנה ויש לו אח כה"ג או כהן הדיוט כשר שנשא חללה ויש לו אח כשר. ישראל שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל ממזר שנשא בת ישראל ויש לו אח ממזר אסורות לאלו ולאלו ושאר כל הנשים מותרות לאלו ולאלו.
<h2>דף פד:</h2>
ואשה גרושה [מאישה] [ויקרא כ"א] את זו דרש ר' אליעזר בן מתיא הרי שהלך בעלה למה"י ובאו ואמרו לה מת בעלך ונתקדשה ואח"כ בא בעלה (ונתן לה גט מניין שלא) [מניין שהיא מותרת לחזור לראשון שאע"פ שנתן לה האחרון גט לא] פסלה מן הכהונה ת"ל ואשה גרושה מאישה שנתגרשה מאישה. ולא מאיש שאינו שלה. לא יקחו. מלמד שאף האשה מוזהרת על ידי האיש.
<h2>דף פה.</h2>
אלו השאלות. אמרה תורה [ויקרא כ"א] אשה זונה וחללה לא יקחו. מלמד שכהן אסור לישא פסולה. כגון גרושה וחלוצה וחללה זונה. כהנת מהו שתנשא לחלל או לגר או לעבד משוחרר. כיון שהכהנים מוזהרין כהנות מוזהרות. או שמא כהנים מוזהרין וכהנות אין מוזהרות. ולענין שאלתא תא שמע [יבמות פ"ה ע"א] רב פפא ורב הונא בר יהושע ירדו בהונצבי מקום רב אידי בר אבין שאלו אותם לא הוזהרו כשרות להינשא לפסולין. או הוזהרו. א"ל (בר) רב פפא זו כבר שניתם אותה עשרה יוחסין עלו מבבל כהנים לוים וישראלים מותרין לבוא זה בזה. חללי גירי וחרורי מותרין לבא זה [בזה] ואלו כהנת לחלל לא שנאה. אמרו לו כל שאילו לוקחין מאילו ואילו לוקחין מאילו שנאן. כהן אילו היה רוצה ליקח חללה אסורה לו לפיכך לא שנאה. גער בהן רב אידי בר אבין אמר להם תינוקות כך אמר ר"י אמר רב לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין וכן הלכתא.
אחרת. אמרו חכמים שניות מדברי סופרים אין להם כתובה ולא מזונות. שניה לבעל ולא שניה ליבם ומת הבעל בלא זרע ונפלה לפני יבם יש לה כתובה מיבם או אין לה כתובה מיבם. וכיון שכתובתה על נכסי בעלה הראשון כשם שאין לה כתובה על הראשון כך אין לה על היבם. או שמא כיון שאילו אין לה מראשון תיקנו חכמים לה משני. יש לה. אחרת. אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכ"ה יש לה כתובה. מזונות יש להן או אין להן מזונות. תנאי כתובה הן וכיון שיש להן כתובה אף מזונות יש (להם) [לה]. או שמא כתובה שהיא לגבייה ויוציאה יש לה. אבל מזונות אם אתה מעמיד לה מזונות חיישינן שמא תתעכב אצלו. לפיכך אין לה מזונות. אחרת שאלו בני ביבי דדי את רב ששת שנייה לבעל ולא שנייה ליבם יש לה כתובה, מיבם או אין לה כתובה מיבם. כיון שכתובתה על נכסי בעלה הראשון אין לה. או שמא בשאין לה מראשון תקנו לה חכמים משני. יש לה. אמר להם רב ששת שניתם אותה כתובתה על נכסי בעלה הראשון. ואם אין לה מראשון תקנו לה חכמים [מיבם]. ואם היתה שניה לבעל ואפילו מיבם אין לה וכן הלכה. אחרת. שאל ר' אליעזר את ר' יוחנן אלמנה לכהן גדול וחלוצה לכהן הדיוט יש להן מזונות או אין להן מזונות. כיצד אם תאמר כשהיא תחתיו אנו עומדין להוציאה מתחתיו נותנין לה מזונות. אלא בשהלך בעלה למדינת הים ולותה ואכלה מאי. מזונות תנאי כתובה הן כיון שכתובה יש לה אף מזונות יש לה. או שמא כתובה יש לה. לפי שנוטלת כתובתה ותצא. אבל מזונות אם אתה אומר יש לה חיישינן שמא תתעכב אצלו אמר להם אין לה. אמרו לו והרי שנו חכמים בברייתא יש לה א"ל כששנו יש לה לאחר מיתה. לפי שלאחר מיתה אין אנו חוששין שתשב אצלו לפיכך יש לה וכן הלכה.
<h2>דף פה:</h2>
בת ישראל מאורסת לכהן מעוברת מכהן שומרת יבם לכהן [וכן בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה בת ישראל מאורסת ללוי מעוברת מלוי שומרת יבם ללוי וכן בת לוי לישראל לא תאכל במעשר בת לוי מאורסת לכהן מעוברת מכהן שומרת יבם לכהן] וכן בת כהן ללוי לא תאכל בתרומה ולא במעשר. וזו שאמרנו וכן בת כהן לישראל וכן בת לוי לישראל בין מאורסת בין נשואה אינה אוכלת. ולפי ששנה התנא בראש המשנה מאורסת שנה עוד בסוף המשנה מאורסת אבל הוא הדין לנשואה.
<h2>דף פו:</h2>
שנו חכמים תרומה לכהן ומעשר ראשון ללוי דברי ר' עקיבה ר' אלעזר בן עזריה אומר לכהן ולא ללוי. לכהן ולא ללוי (אבל) [אימא] אף לכהן. ומ"ט של ר' עקיבה א"ק ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם כי תקחו מאת בני ישראל (במדבר י"ח) בלוים דבר הכתוב. ור' אלעזר א"ל ואל הלוים תדבר בכהנים דבר הכתוב וזה אחד מן המקראות שנקראו הכהנים לוים וכגון הכהנים הלוים בני צדוק (יחזקאל מ"ד) ור' עקיבה א"ל אין אתה יכול להעמיד דבר זה בכהנים. שהרי כתיב בו ואכלתם אותו בכל מקום (במדבר שם) מי שיכול לאכלו בכ"מ. ומי הוא לוי פרט לכהן שאינו יכול לאכלו בבית הקברות. ור' אלעזר אמר לך זה שאמר הכתוב בכל מקום אפילו מקום שאין לו חומה. מעשה באדם שהיתה לו גינה ויחדה לר' אלעזר ב"ע לטול מעשה ראשון ממנה שר"א ב"ע היה כהן. הלך ר"ע והחזיר פתח הגינה לבית הקברות ולא היה יכול להכנס לשם. אמר עקיבא ותרמילו ואנא חיי. ור"ע מפני מה החזיר את הפתח לבית הקברות. א"ל ר"ע אם בתורת קנס הוא בא יש לו ואם בתורת חלוקה הוא בא אין לו. ומפני מה קנסו לוים במעשר חלקו בה ר' יוחנן וחכמים אחד אמר שלא עלו בימי עזרא ואחד אמר כדי שיסמכו כהנים עליו בימי טומאתן. והקשו חכמים מי שאמר מפני שלא עלו בימי עזרא. שכך [כתוב] ואקבצם אל הנהר הבא אל אהוא ונחנה שם ימים שלשה ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם (עזרא ח) ולפיכך קנסו אותם במעשר אלא למי שאמר כדי שיסמכו כהנים בימי טומאתן בעבור כהנים קונסין את הלוים אלא בין ר"ע וראב"ע הקנס לפי שלא עלו בימי עזרא ומחלוקתן בדבר זה. אחד אמר הקנס המעשר הראשון נתנוהו לעניים. והאחד אמר כהנים בימי טומאתן עניים הם. אם כן למה החזיר ר"ע את הפתח לבית הקברות. לפי שראב"ע בתורת חלוקה היה נופל ואמר לו ר"ע אין לך אלא בתורת קנס.
בת ישראל שנשאת לכהן תאכל בתרומה. מת ולה הימנו בן תאכל [בתרומה ניסת ללוי תאכל במעשר מת ולה הימנו בן תאכל] במעשר ניסת לישראל לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר [מת ולה הימנו בן לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר] מת בנה מישראל תאכל במעשר מת בנה מלוי תאכל בתרומה שחוזרת ואוכלת בתרומה בשביל בנה מכהן. וכשהיא חוזרת [חוזרת] לתרומה ואינה חוזרת לחזה [ושוק] שנאמר היא בתרומת הקדשים לא תאכל (ויקרא כ"ב) במורם מן הקדשים לא תאכל. ור' נחמן אמר מלחם אביה תאכל (שם) מלחם ולא כל לחם פרט לחזה ושוק. רב ספרא אמר מלחם אביה תאכל לחם [ולא בשר רב פפא אמר מלחם אביה תאכל לחם] הקנוי לאביה פרט לחזה ושוק שמשולחן גבוה זכו בהן.
<h2>דף פז.</h2>
בת כהן שנשאת לישראל לא תאכל בתרומה. מת ולה הימנו בן לא תאכל בתרומה. נשאת ללוי תאכל במעשר. מת ולה הימנו בן תאכל במעשר. נשאת לכהן תאכל בתרומה מת ולה הימנו בן תאכל בתרומה. מת בנה [מכהן לא תאכל בתרומה מת בנה מלוי לא תאכל במעשר מת בנה] מישראל חוזרת לבית אביה. ועל זו נאמר ושבה אל בית אביה כנעוריה (שם). ושנו חכמים בתוספתא ושבה אל בית אביה. פרט לשומרת יבם. כנעוריה פרט למעוברת. והקשו חכמים בדבר למה הוצרך המקרא הזאת מן הדין. ומה במקום שלא עשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוטרה מן היבום. עשה בה עובר כילוד. כיצד ראובן נשא אשה שיש לה בן מאחר ומת ראובן בלא זרע נעשית אשתו זקוקה לשמעון ולא עשה ולדה מן אותו ראשון כולדה מן ראובן לפטור אותה מן היבום. והרי עשה עובר כילוד שאם הניחה ראובן מעוברת נעשה אותו עובר כולד מן ראובן ונפטרה אותו אשה מן החליצה ומן היבום. מקום שעשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוסלה מן התרומה אינו דין שנעשה בו עובר כילוד. כיצד בת כהן נשואה לכהן ויש לה בן מישראל ומת אותו כהן בלא זרע [פסולה לתרומה] בשביל בנה מישראל ואע"פ שהוא מן בעלה הראשון אינה אוכלת בתרומה עשאו הכתוב לאותו בן מבעל הראשון כאלו בנה משני ופוסלה מן התרומה ואם בנה מן הראשון עשינוהו כאילו אותו הבעל הראשון עכשיו מת והניח לה בן זה ישראל ופסלה מן התרומה אינו דין כשיניחה בעלה כהן השני מעוברת. שנעשה עובר מן כהן כולד מן הכהן להאכילה בתרומה. לאו. מה עשה עובר כולד לענין יבום שכן עשה מתים כחיים. נעשה עובר כולד לענין תרומה. שכן לא עשה מתים כחיים ת"ל כנעוריה פרט למעוברת. כיצד ראובן שמת בלא זרע והניח אשתו מעוברת עשה בו עובר כאילו נולד. והניחו ראובן קיים ונפטרה אשתו מן החליצה ומן היבום. שהרי עשה מתים כחיים. שכן אם מת ראובן והניח כמה בנים (והוא) [וחיו] אחריו שעה אחת ונפל עליהם בית ומתו כולם בבית אחד עשה הכתוב המתים האלו כאילו קיימים הם ופטורה אשת ראובן מן החליצה ומן היבום. נעשה עובר כולד לענין אם מת אהרן הכהן והניח (אותו) [אשתו] מעוברת נעשה אותו עובר מן אהרן כולד מן אהרן הכהן להאכילה בתרומה. והרי לא עשה בהן מתים כחיים. שכיון שמת אהרן והניח אלעזר ואיתמר [ומתו אחריו, הרי זו] אינה אוכלת ואין אנו רואין אותם כאילו חיים הם ונאכילה אלא אינה אוכלת ומכיון שלא עשינו בה מתים כחיים האיך נעשה עובר כילוד. לפיכך הוצרכו לדורשה מן המקרא ולא מן הדין ת"ל כנעוריה פרט למעוברת. והוצרך הכתוב לומר כנעוריה פרט למעוברת שאינה אוכלת בתרומה והוצרך הכתוב לומר וזרע אין לה [דאי כתב מעוברת] היינו אומרים מעוברת היא שאינה אוכלת לפי שכשאכלה כשיצאת מבית אביה היה גופה סרוקה ועכשיו גופה מליאה ולפיכך אינה אוכלת. אבל וזרע אין לה שמתחלה גופה [סרוקה ועכשיו גופה סרוקה] נאמר שתאכל. ואילו נאמר וזרע אין לה ולא נאמר (מעולם) [מעוברת] היינו אומרים וזרע אין לה אינה אוכלת. שמתחלה כשיצאת מבית אביה היתה גוף אחד ועכשיו נעשין שני גופין לפיכך אינה אוכלת. אבל מעוברת שמתחלה גוף אחד ועכשיו (שני גופין) [גוף אחד] נאמר שתאכל. לפיכך צריכין להדרש שני מקראות הללו מעוברת וזרע אין לה שאין אחת מהן אוכלת. וכן חלוצה.
<h2>דף פח:</h2>
קדושים יהיו [ויקרא כ"א] בעל כרחם. הם מקריבים ולא הלוים. והיו קדש. לרבות מומין.
ומנין שאם אינו רוצה דפנו ת"ל [ויקרא כ"א] וקדשתו בע"כ. קדוש יהיה לך לרבות בעלי מומין כי קדוש אני ה' מקדשכם. להזהיר ב"ד על כך.
<h2>דף פט:</h2>
לנפש לא יטמא [ויקרא כ"א] אין לי אלא המת ומנין לרבות את הדם ת"ל לנפש (זהו) [ואומר] כי הדם הוא הנפש (דברים י"ב) ומנין לרבות כל הטמאות הפורשת מן המת ת"ל ואמרת אליהם לנפש לרבות כל הטמאות הפורשת מן המת. בעמיו בזמן שעמיו שם אינו מטמא. אבל מטמא למת מצוה.
<h2>דף צב.</h2>
ואשה גרושה [מאישה] [ויקרא כ"א] את זו דרש ר' אליעזר בן מתיא הרי שהלך בעלה למה"י ובאו ואמרו לה מת בעלך ונתקדשה ואח"כ בא בעלה (ונתן לה גט מניין שלא) [מניין שהיא מותרת לחזור לראשון שאע"פ שנתן לה האחרון גט לא] פסלה מן הכהונה ת"ל ואשה גרושה מאישה שנתגרשה מאישה. ולא מאיש שאינו שלה. לא יקחו. מלמד שאף האשה מוזהרת על ידי האיש.
<h2>דף קיד.</h2>
אמור אל הכהנים [ויקרא כ"א]. והזהיר הקב"ה את הכהנים שלא להטמאות למתים שכן מצינו שאמר לו הקב"ה למשה אמור אל הכהנים בני אהרן. ושנו חכמים בני אהרן אין מטמאים למתים. אבל בנות אהרן מטמאות למתים. בני אהרן. יכול חללים [ת"ל] הכהנים יצאו חללים. ומנין לרבות בעלי מומין ת"ל בני אהרן. [בני אהרן] אף הקטנים.
והכהנים התינוקות אע"פ שאינן בני מצות מי שמכניסן למקום טומאה עומד באיסור. שכך שנו חכמים אמר ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים.
<h2>דף קכ:</h2>
הגוסס אינו מטמא כמו ששנינו [אהלות פ"א מ"ו] אדם אינו מטמא עד שתצא נפשו ואפילו מגויד ואפילו גוסס. ואם שחט בו שנים או רוב שנים אינו מטמא שכך אר"י א"ש [גיטין ע' ע"ב] שחט בו שנים או רוב שנים ורמז כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו.
